רש"י על זבחים נ״ג א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים נ״ג ע״א:ג׳ רש"י על זבחים נ״ג ע״א:ז׳ »

1 זבחים פתח ↗

מֵיתִיבִי: חַטַּאת הַצִּיבּוּר וְהַיָּחִיד – כֵּיצַד מַתַּן דָּמָן? הָיָה עוֹלֶה לַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית; וְטוֹבֵל בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית – הַמְיוּמֶּנֶת שֶׁבַּיָּמִין – מִן הַדָּם שֶׁבַּמִּזְרָק; וְחוֹמֵר בְּגוּדָלוֹ מִלְּמַעְלָה וּבְאֶצְבָּעוֹ קְטַנָּה מִלְּמַטָּה, וּמְחַטֵּא וְיוֹרֵד כְּנֶגֶד חוּדָּהּ שֶׁל קֶרֶן, עַד שֶׁמְּכַלֶּה כָּל הַדָּם שֶׁבָּאֶצְבַּע. וְכֵן כׇּל קֶרֶן וָקֶרֶן.

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה וחומר. מושך כו'. נראה כוונתו לפרש וחומר דהוא מלשון מרוח בהיפך אתוון ור"ל שהוא ממרח את הדם שלא ישאר ממנו מודבק באצבעו. ונראה דלא היה בגירסתו תיבות מלמעלה מלמטה שלפנינו בגמרא וכמו שהעתיק. ולהרמב"ם בחבורו פי' אחר בזה ע"ש ולפירושו א"ש תיבות מלמעלה מלמטה והכוונה שסומך את הדם בראשו מלמעלה שלא יפול לארץ ומלמטה לצד הגוף שלא יתפשט להלאה:

3 זבחים פתח ↗

4 גבורת ארי על יומא פתח ↗

מלואים: התחיל מחטא ויורד פי' רש"י מחטא ל' ירידה הוא ואיני יודע מי דחקו לכך דעל זריקת דם כל חטאת נופל לשון חיטוי ובפ"ה דזבחים דף נ"ג אמרינן גבי חטאת הציבור והיחיד כיצד מתן דמן כו' ומחטא ויורד כנגד חודו של קרן ופי' רש"י שם זריקת חטאת קרוי חיטוי כדכתיב הכהן המחטא אותו:

1 המיומנת שבימין - אצבע הרגילה למלאכה ולא שאר אצבעות מוכנות להושיט ולטבל היינו שאצל גודל מיומנת אמנט"ר בלע"ז:

2 וחומר בגודלו ובאצבע קטנה - מושך את הדם שבאצבע כלפי למטה שיפול כולו למזבח:

3 חומר - לשון נחמרו בני מעיה חולין דף נד. דנוריי"ר בלע"ז:

4 ומחטא - זריקת חטאת קרוי חיטוי כמו הכהן המחטא אותה:

3 חולין פתח ↗

וֶושֶׁט נְקוּבָתוֹ בְּמַשֶּׁהוּ, דְּרוּסָתוֹ בְּמַשֶּׁהוּ. קָנֶה נְקוּבָתוֹ בִּכְאִיסָּר, דְּרוּסָתוֹ בְּכַמָּה? בָּתַר דְּבַעְיָא הֲדַר פַּשְׁטַהּ: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בְּמַשֶּׁהוּ. מַאי טַעְמָא? זִיהֲרֵיהּ מִקְלָא קָלֵי וְאָזֵיל. יָתֵיב רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: דְּרוּסָה שֶׁאָמְרוּ – צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים. רַב נַחְמָן אָמַר: הָאֱלֹהִים! מוֹרֵי בַּהּ רַב מִכַּפָּא וְעַד אַטְמָא. מַאי כַּפָּא? אִילֵּימָא כַּפָּא דִּידָא – הַיְינוּ כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים, אֶלָּא מִכַּפָּא דְּמוֹחָא עַד אַטְמָא. כִּי סְלֵיק רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף, אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: דְּרוּסָה שֶׁאָמְרוּ – צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים. אֲמַר לְהוּ: הָאֱלֹהִים! מוֹרֵי בַּהּ רַב מִכַּפָּא וְעַד אַטְמָא. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: מַנּוּ רַב וּמַנּוּ רַב? וְלָא יָדַעְנָא לֵיהּ! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְלָא נְהִירָא לֵיהּ לְאוֹתוֹ תַּלְמִיד שֶׁשִּׁימֵּשׁ אֶת רַבִּי רַבָּה, וְרַבִּי חִיָּיא? וְהָאֱלֹהִים! כׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁשִּׁימֵּשׁ אוֹתוֹ תַּלְמִיד בִּישִׁיבָה, אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי בַּעֲמִידָה, וּמַאן גְּבַר? הוּא גְּבַר בְּכוֹלָּא. מִיָּד פָּתַח רֵישׁ לָקִישׁ וַאֲמַר: בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, שֶׁאָמְרוּ שְׁמוּעָה מִפִּיו: שְׁמוּטָה וּשְׁחוּטָה – כְּשֵׁרָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַשְּׁמוּטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה שְׁחוּטָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: יָבִיא וְיַקִּיף. אָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא תָּפַס בְּסִימָנִים, אֲבָל תָּפַס בְּסִימָנִים וְשָׁחַט – אֶפְשָׁר לַשְּׁמוּטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה שְׁחוּטָה. זֶה הַכְּלָל, לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי שַׁב שְׁמַעְתָּתָא. דְּבֵי יוֹסֵף רִישְׁבָּא מָחוּ בְּגִידָא נַשְׁיָא וְקָטְלִי, אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא, אֲמַר לְהוּ: וְכִי לְהוֹסִיף עַל הַטְּרֵפוֹת יֵשׁ? אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶּׁמָּנוּ חֲכָמִים! רַב פָּפָּא בַּר אַבָּא רִישְׁבָּא, מָחוּ בְּכוּלְיָא וְקָטְלִי. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, אֲמַר לְהוּ: וְכִי לְהוֹסִיף עַל הַטְּרֵפוֹת יֵשׁ? אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶּׁמָּנוּ חֲכָמִים! וְהָא קָא חָזֵינַן דְּקָא מֵתָה! גְּמִירִי דְּאִי בָּדְרִי לַהּ סַמָּא, חַיָּיא. מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה, נִיקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה. עַד כַּמָּה תֶּחְסַר? רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד כְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. נִפְחֲתָה הַגּוּלְגּוֹלֶת וְלֹא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ, נִיקַּב הַלֵּב וְלֹא לְבֵית חֲלָלוֹ, נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, נִיטְּלָה הַכָּבֵד וְנִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה כְּזַיִת. הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת, שֶׁנִּיקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה. נִיטַּל הַטְּחוֹל, נִיטְּלוּ הַכְּלָיוֹת, נִיטַּל לֶחִי הַתַּחְתּוֹן, נִיטְּלָה הָאֵם שֶׁלָּהּ, וַחֲרוּתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. הַגְּלוּדָה – רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. גְּמָ׳ אִתְּמַר: רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״אֵלּוּ טְרֵפוֹת״ דַּוְקָא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: ״אֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת״ דַּוְקָא. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בִּדְרַב מַתְנָא, דְּאָמַר רַב מַתְנָא: הַאי בּוּקָא דְּאַטְמָא דְּשָׁף מִדּוּכְתֵּיהּ – טְרֵפָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״אֵלּוּ טְרֵפוֹת״ דַּוְקָא, תְּנָא טְרֵפוֹת, וּתְנָא ״זֶה הַכְּלָל״,

« רש"י על זבחים נ״ג ע״א:ג׳ רש"י על זבחים נ״ג ע״א:ז׳ »