רש"י על זבחים נ״ג א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור זבחים נ״ג א:ד׳
4 מֵיתִיבִי: חַטַּאת הַצִּיבּוּר וְהַיָּחִיד – כֵּיצַד מַתַּן דָּמָן? הָיָה עוֹלֶה לַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית; וְטוֹבֵל בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית – הַמְיוּמֶּנֶת שֶׁבַּיָּמִין – מִן הַדָּם שֶׁבַּמִּזְרָק; וְחוֹמֵר בְּגוּדָלוֹ מִלְּמַעְלָה וּבְאֶצְבָּעוֹ קְטַנָּה מִלְּמַטָּה, וּמְחַטֵּא וְיוֹרֵד כְּנֶגֶד חוּדָּהּ שֶׁל קֶרֶן, עַד שֶׁמְּכַלֶּה כָּל הַדָּם שֶׁבָּאֶצְבַּע. וְכֵן כׇּל קֶרֶן וָקֶרֶן.
פירוש רש"י על זבחים נ״ג א:ד׳
4 המיומנת שבימין - אצבע הרגילה למלאכה ולא שאר אצבעות מוכנות להושיט ולטבל היינו שאצל גודל מיומנת אמנט"ר בלע"ז:
5 וחומר בגודלו ובאצבע קטנה - מושך את הדם שבאצבע כלפי למטה שיפול כולו למזבח:
6 חומר - לשון נחמרו בני מעיה חולין דף נד. דנוריי"ר בלע"ז:
7 ומחטא - זריקת חטאת קרוי חיטוי כמו הכהן המחטא אותה: